צלילים של אהבה - לטו באב

​

כמו בכל שנה, גם השנה לקראת טו באב יש תכונה רבה של מופעים, תערוכות ושלל תכנים

הקשורים ליום הזה. אכן יום חשוב לכל הדעות, שמתישהו מישהו קרא לו "חג  האהבה" וכולנו נסחפנו אחריו.

"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" הוא אמנם משפט סיום יפהפה ומלא אופטימיות אבל משיטוט קל במחוזות הספרותיים נראה שהמילה "אהבה" בהקשר של זוגיות בין איש לאישה יש בה ניחוח מורכב: מסיפורי המקרא ועד ימינו, סיפורי אהבה וזוגיות שזורים בכאב, צער ועוגמת נפש. די אם נזכיר את יעקב ורחל, שמשון ודלילה, ועד ימינו אנו: חנה רובינא ואלכסנדר פן, אברהם חלפי ועוד ועוד.

אז יצאתי לחפש סיפורים אופטימיים ואפילו מצאתי סיפור מהעת החדשה:

סיפור אהבתם של אלכסנדר אברמוביץ' ואסתר אבלס. מכירים? אולי אם אכתוב סשה ארגוב ונוסיה רעייתו זה ישמע מוכר יותר.

סשה ארגוב היה אמנם נגן פסנתר מחונן ומלחין מנעוריו אבל בבגרותו הקפיד, למצוא את פרנסתו לא על המוזיקה, כדי להשאיר אותה לנשמה ו"לא למען כסף". הוא עבד כקופאי בבנק לתעשייה. אח"כ בחנות הספרים הרוסיים "בולסלבסקי", ובשעות הערב הלחין את שיריו. פרט זה לבדו מעיד כאלף עדים על אישיותו.

את נוסיה פגש כשבאה לדירתו בתל אביב לשיעורי פסנתר. הם התאהבו, נישאו ומאז לא נפרדו. לנוסיה הלחין ארגוב את השיר "את ואני" בביצוע מתי כספי

https://www.youtube.com/watch?v=lA27hdwHjpw&list=RDlA27hdwHjpw&start_radio=1

הוא מאוד העריך את הטעם שלה במוסיקה וכל פעם כשכתב משהו היה מבקש שהיא תשמע ואז אם היא הייתה אומרת "זה נחמד" אז זה היה הולך לפח. רק אם היא הייתה מתלהבת מאוד מאוד מאוד השיר היה עובר הלאה.

לאחר מותו כתבה נוסיה: היינו מאושרים 50 שנה הוא היה מבוגר ממני בתשע שנים אבל הוא היה ילד. הוא לא היה רק קומפוזיטור, הוא היה איש מופלא. אין אנשים כאלה.

מעמדו הבלתי מעורער של סשה ארגוב ז"ל זכה לחיזוק נוסף בשנות השמונים בעקבות עבודתו המשותפת עם מתי כספי. שניהם גדלו על ברכי המוסיקה הקלאסית, וסגנונם מבטא לא אחת את השפעותיה. 

 

"זה היה סיפור אחד מיני רבים שאני מספרת בסיור "צלילים של אהבה בתל אביב"