מאמרים

ראשיתו של המחקר העוסק בהיסטוריה של נשים, בצמיחת הפמיניזם המודרני בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. מטרתן העיקרית של רבות מהחוקרות שעסקו בנושא זה – ואכן מדובר בעיקר בחוקרות – הייתה חשיפת הקול הנשי בסיפור ההיסטורי, קול שלא נשמע עד אז ובנסיון להבין את הדומיננטיות הגברית. מגמה זו באה לידי ביטוי במחקרים שנכתבו במהלך הדור הראשון לחקר ההיסטוריה של הנשים. משנות השמונים והתשעים של המאה העשרים ואילך, התמקד הדיון המחקרי בסוגיות מגדריות, הווה אומר, שאלות הקשורות בהגדרה החברתית של נשיוּת וגבריוּת. כתוצאה מכך, חלה התקדמות רבה במחקרים האקדמיים בנושא בכלל, ובמחקרים הסוציולוגיים – בפרט.

 

נבחין תחילה בין שני מושגי מפתח: מין ומגדר. לקריאה נוספת

הנר הדולק היה אחד מסממני החיים בבית הקדום. רק תאורת החשמל בבית המודרני החליפה אותו. מגוון של בתי נר, פתילות ושמנים היו בשימוש, תלויים באזורי המחייה השונים ובהישג ידו של המשתמש. 

מסכת שבת במשנה (פרק ב') עוסקת בנושא נר שבת, ונותנת מענה לשאלות שהעלו אנשים, שחששו לפגיעה בכבוד השבת. המסכת משקפת מציאות ריאלית שנהגה בתקופת המשנה. מקריאה בה אפשר ללמוד על חיי היום יום של אותה תקופה, על מגוון חומרי הבעירה, הפתילות והכלים שהיו בנמצא, בין אם נאסרו לשימוש בשבת, בין אם לאו. רשימת החומרים להכנת הפתילות והשמנים מגוונת ביותר ולקוחה מן הצומח, מן החי ומינרלים. הרשימה פותחת צוהר להכרת חומרים שהיו בשימוש האדם בתקופה הנדונה.  
לקריאה נוספת

רגע לפני חג הפסח, חג הגבורות והניסים, אני מבקשת להאיר את הנשים בסיפור פסח, ובעיקר לתת דגש לכוח הנשי הבא לידי ביטוי בספר שמות פרקים א-ב.

 

יש בסיפור הזה שילוב כוחות של מספר נשים נותנות חיים: החל מהמיילדות העבריות שפרה ופועה, שלא שועות למצוות המלך ובאומץ רב תוך סיכון אישי מחליטות להחיות את הבנים הזכרים, הַמשך ביוכבד ומרים שלא מוותרות ומנסות להציל את הרך הנולד, מעשה שנראה על פניו כחסר סיכוי, וכלה בזו שאין לה שם – בת פרעה.

שילוב כוחות כזה הבא לידי ביטוי לא בשדה הקרב  אלא בחמלה אנושית נשית  - סופו הצלה גדולה.  לקריאה נוספת

ניתן לראותה כאידיליה מתקתקה של משפחה שבשעת משבר עוזבת את הארץ למקום טוב יותר, אולם ברבות הימים מסתבר שהגלות הֶרֵעה עמהם: בעלה ובניה מוצאים שם את מותם. אֵם המשפחה נותרת לבדה עם שתי כלותיה כשהאחת רות, דבקה בה וחוזרת אתה לבית לחם, שם נישאת לאחד מעשירי המקום ונולד להם בן, ממנו יולד לימים דוד המלך. לכאורה happy end והכל טוב. אולם מתחת לפני השטח ובין השורות אין שום אידיליה בסיפור זה.

 

נשארות שלוש נשים שהימים היפים של חייהן מאחוריהן: נעמי – אם המשפחה האלמנה שגם שני בניה מתו,  ורות ועורפה – הכלות -  שנשארו אלמנות מבעליהן והן כבר לא כ"כ צעירות. העצב כאן הוא ממשי: מדובר על ערירות, מות, עוני ובדידות.  לקריאה נוספת

רַב רְחוּמִי הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה לִפְנֵי רָבָא בִּמְחוֹזָא,
רב רחומי (שמו שזור במילה 'רחם' המבטאת הכלה של תינוק, חום ואהבה), למד בישיבת מחוזא בבבל, ישירות מפי ראש הישיבה שם.

וְהָיָה רָגִיל לָבוֹא לְבֵיתוֹ בְּכל עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים.
אין משהו לא רגיל בכך שכל השנה לא היה בבית, זו הייתה דרכם של תלמידי חכמים (ראו מקרה רבי עקיבא), אבל לבחור מכל השנה לבקר בביתו דווקא בערב יום הכיפורים – זו החלטה תמוהה. כל גבר יהודי מתחייב בכתובה לאשתו לדאוג "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע" כלומר חייב לספק לאשתו מזון, לבוש, וחיי אישות. היום היחיד בשנה בו בוחר הרב להגיע לביתו הוא באותו יום בו מבחינה הלכתית אינו יכול לקיים יחסים אינטימיים עם אשתו. למה דווקא ביום כיפור מגיע הרב לביתו? מי יודע? אולי כדי למרק את מצפונו ולזכות במחילה מאשתו על התנהגותו כלפיה, אולי בין אהבת התורה לאהבת אשתו הוא בחר בתורה?  לקריאה נוספת

בנות צלפחד - הפמיניסטיות הראשונות
יום האישה הבינלאומי 2016

יום האישה הבינלאומי בפתח, חגיגה נשית במלוא מובן המילה, וזה הזמן להאיר את סיפורן של הפמיניסטיות הראשונות במקרא, הלו הן בנות צלפחד, ובשמותיהן: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה.


הסיפור ממוקם בטקסט המקראי בספר במדבר כ"ז, אחרי מעמד הר סיני, וכהמשך ישיר להתפקדות שבטי ישראל לקראת חלוקת הארץ לנחלות. אביהן חטא ונענש במוות, אלא שאז מסתבר ש"בנים לא היו לו", אלא רק חמש בנות.
המצב הטרגי במשפחה לא נוצר מעצם מותו של האב אלא מהעובדה שאין לו בנים זכרים יורשים. 
סיטואציה כזו יכולה הייתה להביא להיכחדותו ולהיעלמו של בית האב. לקריאה נוספת

פורים קרב ובמהלכו נקרא את "מגילת אסתר". אולם אני מבקשת לחלוק אתכם את הרהוריי על המלכה האמיתית של המגילה, הלו היא ושתי.

ושתי היא האישה היחידה במקרא כולו שסירבה לדרישתו של גבר שהוא במקרה גם המלך.

אחשורוש מתואר כמלך המציג את עושרו הרב לעין כל במהלך משתה שאורך ככתוב "שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם" כלומר ששה חודשים. עושרו כולל כלי זהב, גלילי כסף, בדים יקרים ועוד. זה עיסוקו של המלך הנהנתן המולך מהודו ועד כוש. ואם כל זאת אינו מספיק, הרי שהוא מוסיף על כך שבוע נוסף ובו היין מושל בכיפה.

אבל גם בזה אין הוא מסתפק, וכשהיין מדבר מגרונו של המלך, דורש הוא להביא לפניו את "החפץ" היקר מכל – את אשתו, המלכה ושתי – המתוארת כאישה יפהפייה "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָֹּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא" ולהציגה לראוה קבל עם ועולם. לקריאה נוספת

סיפור מגילת אסתר מפגיש אותנו עם שתי דמויות נשיות – ושתי ואסתר – שלכאורה נראות שונות מאוד אחת מרעותה, באופיין ומכאן גם בתגובתן לאירועים: האחת מעיזה ושמה את הקלפים "על השולחן", והשנייה מניפולטיבית ופועלת בעיקר "מתחת לשולחן".

חז"ל לא אהבו את ושתי. ואימצו בחום את דמותה של אסתר הראויה בעיניהם לכל שבח על תומתה, תבונתה וחסדה.

שנים הייתי 'גרופית' של ושתי, על יושרה ותעוזתה הגם שלא זלזלתי לרגע במקומה של אסתר.  לקריאה נוספת

"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב..." כותבת המשנה ומתארת מועד שבו היו יוצאות בנות ירושלים לחולל בין שורות כרמי הגפן המבשילה באותה תקופה, ומזמינות את הבנים לחטוף אותן, ולהקים בית ומשפחה.

מן הסתם היה זה טקס סיום להכרות מוקדמת של הבחורים את משפחותיהן של הבנות שגרו בשכנותם, ובוודאי היה זה כבר אחרי שלב ההתלבטויות עם הוריהם עם מי מתאים להם להתחתן.

 

אם נפעיל את דמיוננו, הרי שנראה בעיני רוחנו חג שידוכים מפתה הרבה יותר מאתרי ה JDate של ימינו: לקריאה נוספת