פורים קרב ובמהלכו נקרא את "מגילת אסתר". אולם אני מבקשת לחלוק אתכם את הרהוריי על המלכה האמיתית של המגילה, הלו היא ושתי.

ושתי היא האישה היחידה במקרא כולו שסירבה לדרישתו של גבר שהוא במקרה גם המלך.

אחשורוש מתואר כמלך המציג את עושרו הרב לעין כל במהלך משתה שאורך ככתוב "שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם" כלומר ששה חודשים. עושרו כולל כלי זהב, גלילי כסף, בדים יקרים ועוד. זה עיסוקו של המלך הנהנתן המולך מהודו ועד כוש. ואם כל זאת אינו מספיק, הרי שהוא מוסיף על כך שבוע נוסף ובו היין מושל בכיפה.

אבל גם בזה אין הוא מסתפק, וכשהיין מדבר מגרונו של המלך, דורש הוא להביא לפניו את "החפץ" היקר מכל – את אשתו, המלכה ושתי – המתוארת כאישה יפהפייה "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָֹּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא" ולהציגה לראוה קבל עם ועולם.

 

אך כאן הוא נתקל בסירוב שאין הוא רגיל בו "וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" – אין היא מוכנה להיענות לדרישת המלך וברור הדבר שבכך היא מבזה אותו לעיני כל. כמו כן ברור לה מה יהיו תוצאות מעשיה: בוודאי תגורש מהארמון ואולי אף תעלה על המוקד. אך כל זאת אינו מונע ממנה לסרב להיות מוצגת לראווה כחפץ השייך למלך.

העימות עולה מדרגה כשהחשש בקרב גברי הממלכה יהיה כיצד יוצג המלך כשליט, כשאינו מצליח לשלוט באשתו.

לצורך פתרון הבעיה נדרשת התייעצות דחופה בקרב כל יועצי המלך והפתרון הוא להסב את יחסי המלך ואשתו, ליחסי הכוחות בין המינים בכלל, כפי שאמרו: "כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵּיהֶן בְּעֵינֵיהֶן" – זו עלולה להיות דוגמא רעה לכל נשות הממלכה, ועל כך אין סליחה ומחילה. וכדי שלא תהפוך ושתי מודל להערצה בקרב נשות הממלכה יש לגרשה בבושת פנים.

ושתי נענשת אם כן לא רק בשל מעשיה, אלא בעיקר כדי למנוע את ההשלכות המסוכנות מהתנהגותה למעמדם של כלל הגברים ולשמירת הסדר הפטריארכלי. זהו, אם כן, "עונש חינוכי", למען יראו נשות פרס וייראו, וכתוצאה מכך "וְכָל-הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן".

 

חג שמח